פרק #3 בפודקאסט עסקים מדברים- כיצד להצליח בשוק האופנה המקומי? עם גילי רביד בעלת המותג אנג'לי

עסקים מדברים פרק 2

היי וברוכים הבאים לפרק מספר 2, אני טלי לבינגר אייזן, יועצת אסטרטגית לעסקים וחברות. בפרק הזה נכיר בעלת עסק מצליחה מאוד שמנהלת מותג מוביל וחברה כבר 12 שנים. בפרק הזה נשמע על אתגרים רבים ושינויים שנאלצה להתמודד איתם ואיך האתגרים והמשברים דווקא קידמו אותה. וגם נפגוש מותג עם אג'נדה סביבתית, מגובשת ועקבית ונראה כיצד והאם האג'נדה הזו משפיעה על ההצלחה העסקית. נדבר על חווית ההישרדות הפנימית בהיבט חיובי דווקא ונסיים עם פינת השאלה ההפוכה, כמו בכל אחד מהפרקים שלי, בה אני אשאל על נושא חשוב- התמחורים. והאם אני ממליצה לוותר על מבצעים והנחות ולתת מחיר סביר כל השנה. מוזמנים להקשיב לפרק מספר 2

היי גילי

- היי טלי

איזה כיף שאת פה

- תודה שהזמנת

אז גילי רביד, היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, בעלת המותג אנג'לי, מותג לבגדים בהשראת יוגה, המתמחה בבגדים טבעיים עם אג'נדה אקולוגית. המותג קיים כבר 12 שנים שזה קילומטראג' יפה מאוד, ומשווק גם בארץ, גם באירופה, גם ביפן ובארצות הברית. לעסק חנות אונליין מוצלחת מאוד, חנות פיזית ברחוב מקווה ישראל בתל אביב וסטודיו מאוד יפה בצפון תל אביב. אז עד כאן קצת על גילי ועל הרקע

- זה על אנג'לי זה לא על גילי (צחוק)

זה מותג שאני אישית מלווה כבר 11 שנים, אז זה יהיה לי מעניין לשמוע אותך מהצד השני של המיקרופון. ואני אתחיל בלשאול האם תמיד חלמת להיות מעצבת אופנה?

- האמת שממש לא. לא הייתי קרובה בכלל לעולם האופנה. אני באה בתור ילדה, כמו הרבה ילדות, מהחלום בכלל להיות רקדנית. הייתי אז בלהקת מחול וכל החיים שלי סבבו סביב החברות בלהקה, והמחול היה מאוד דומיננטי בחיים שלי. ועמדתי להתחיל ללמוד באקדמיה למחול בירושלים ונפצעתי.

ואו...

- וכמו הרבה דברים, כשקורה משהו אז אתה מתחיל לחשב מחדש. עבדתי אז במלצרות והיו המון חברים שלי שלמדו משפטים ופסיכולוגיה

בת כמה היית אז? על איזה גיל את מדברת?

- עשרים ושתיים- שלוש, משהו כזה. אני עברתי לתל אביב מהקריות, עם תיק בערך, כי רציתי לרקוד וזה המקום היחידי שהיה אפשר לרקוד בו. אז זה לא היה כמו היום שיש המון להקות קטנות, אז היה את בת שבע, להקת המחול הקיבוצית בצפון ובת דור. היו רק 3 להקות מרכזיות.

-

ומה היה החלום שלך?

- בת שבע. הייתי באודישן לבת שבע, קיבלתי מספר. זה לא רק זה... גם יש איזה שהיא החלטה לרקדנית בשלב מסוים לעשות צבא או לא לעשות צבא, כי החברות שלי שהתפתחו בעולם המחול לא עשו צבא. ואני כן עשיתי. לי זה היה חשוב, אלוהים יודע למה. והצבא גרם לי להפסיק עם המחול. אבל עברתי לתל אביב, בשביל לחזור ולהתחזק ובאמת רקדתי והלכתי לאודישנים, אבל זה היה עולם אכזרי בשבילי... זה עולם כוחני, זה עולם שצריך להיות מאוד עם יכולת לראות רק את עצמך ואני לא טובה בזה לצערי (צחוק). התקבלתי לאקדמיה בירושלים אבל הרגשתי שלא בשביל זה רציתי להיות רקדנית. ופתאום כשהתחלתי לחשוב על האקדמיה ומה אני עושה עם זה, אז הבנתי שאני רוצה קצת יותר לחשוב, להתעמק יותר, הרגשתי שהמוח שלי צריך יותר גירויים מאשר תנועה וקומפוזיציה. והייתה לי בת דודה, יש לי עדיין בת דודה, שעבדה בדלתא. והלכתי לבקר אותה בעבודה שלה בסטודיו בדלתא טקסטיל. אז זה היה וואו... היא הייתה אחראית על שוק הגברים ב"הוגו בוס" וזה היה נראה לי ג'וב נורא מעניין. הסטודיו היה מלא בצבעים ובדים ואמרתי וואו- זה מה שאני רוצה לעשות. ואז כאמור נפצעתי, והיה לי קצת זמן, אז התחלתי לקחת שיעורי רישום וזה החזיר אותי למקום שאני מכירה מילדות, שאני אוהבת לסדר צבעים לפי סדר עולה ויורד, וחומרים...והלכתי לבחינות בשנקר. ושאלו אותי מה תעשי אם לא תתקבלי? ואמרתי " לא יודעת, לא חשבתי שיש אופציה כזו" ובאמת התקבלתי. והיו לי שנתיים ראשונות לא פשוטות. הרבה אנשים שבאים לשנקר באים עם רקע וניסיון, שבאמת התעסקו בזה כל החיים ואני הייתי ממש חדשה בתחום, לא הבנתי את רמת ההשקעה שמצפים ממני בבית ספר לעיצוב. זו התמסרות מאוד גדולה. ואני עוד עבדתי והיו לי מחויבויות שהתנדבתי... באמת לא הבנתי את גודל המשמעות. אז שנתיים ראשונות היו מאוד מאוד קשות בהקשר של היחס, כמה משקיעים, מה רוצים ממני, במה אני טובה, מה יש לי להגיד? ואני חושבת שכל הזמן חיפשתי להבין מה אני רוצה לעשות ביחס למה שמבקשים ממני. וזה הבשיל. ובשנים ג'-ד' התחלתי גם להנות וגם להצליח וגם צורת החשיבה שלי הביאה אותי לביצוע שהוא היה נכון.

תגידי אבל כבר בשלב ההוא, בשלב הלימודים, את טיפלת בנושא של אג'נדה אקולוגית? נחשפת לתחומים האלה?

- לא, זה בכלל לא היה על הפרק

אנחנו מדברות על לפני 20 שנה...

- ואוו, משהו כזה. אפילו יותר מ20 שנה. לא הייתה בכלל מחשבה או תפיסה אקולוגית. וגם לקח לי זמן להבין בתוך תעשיית הטקסטיל מה המשמעות של נזקים אקולוגיים. זאת אומרת זה לא משהו שהיה בדיבור. מה שהיום נורא טבעי וכולם מקשקשים ומדברים על זה, או אפילו שהתחלתי ורק התחילו לדבר על זה, אז זה בכלל לא היה מדובר

-

אז אולי אם אנחנו מדברות בנקודה הזו, תסבירי ותספרי איך הגעת לאג'נדה הזו לפי 12 שנה? כשפתחת את אנג'לי? כשהקמת את המותג? הריי גם אז זה היה מוקדם לחשוב על אקולוגיה ועל בדים אורגניים... איך חשבת על זה?

- הסיפור של אנג'לי התחיל מזה שאני אהבתי טקסטיל והתחלתי לעבוד, הייתה לי משרה מעניינת בעיצוב טקסטיל. עד היום כששואלים אותי אני אומרת שאני מעצבת טקסטיל. ואני אוהבת את העשייה. זאת אומרת מהיום שאני בתוך הדבר הזה אני אוהבת שלוקחים משהו קטן וזה נהיה משהו גדול, יש בזה קסם בעיניי. ותמיד כשעבדתי במפעלים הייתי נכנסת למפעלים. זאת אומרת אם יש מעצבות שעולות לקומת עיצוב וזה לא מעניין אותן, אני כל בוקר הייתי עושה סיבוב במפעל, אהבתי את הריח, והתחלתי לשאול שאלות. לאן זה הולך כל הכימיקלים האלה? וקצת התעניינתי אבל הדגש היה עדיין על העיצוב, פחות על התוצאות וההשלכות. במקביל זנחתי את עולם התנועה, אבל היו לי עניינים קצת בגב, ואז איך שהוא התגלגלתי לעולם היוגה. והלכתי ככה דרך מקבילה בתור מעצבת שמתפתחת ובתור מתרגלת יוגה שמעמיקה. ובתקופה שאנג'לי נולד עשיתי קורס מורים ליוגה.

זה היה לפני 12 שנה?

- יותר. זה היה לפני שנכנסתי להריון עם הבכור שלי, זאת אומרת לפני 15 שנה.

-

אוקיי אז עשית קורס מורים ליוגה

- נכון, עשיתי קורס מורים ליוגה ראשון והתחלתי לחפש לעצמי בגדים שיתאימו לי. ואז נתקלתי בעולם של בגדי הספורט בעצם. שכבר אז התחיל לעניין אותי. אז רוב בגדי הספורט היו בקטע של לוגו גדול, וצבעים עזים, ואותו בד, ולפעמים רוכסן... וכל פעם שחיפשתי בגדים ליוגה מצאתי את עצמי שלא נעים לי בעולם הסינטטי, בבגדים האלו. התחלתי להתעניין בעולם החומרים, מה זה דרייפיט, סטרץ', כל הפיתוחים האלה שהתחילו אז בנייקי ונהיו הדברים הכי חשובים. אבל זה לא התאים לי קונספטואלית לעולם היוגה. ביוגה יש תנועה, ועובדים קשה עם הגוף ומזיעים אבל זה לא הסיפור של לא להזיע בתוך הבגדים ושלא יראו זיעה או שהבד לא ינשום, כשכל היוגה מושתת על נשימה בעצם, זה פשוט היה שם נתק מבחינתי. כמו שבעולם היוגה יש לי נתק לפעמים בין זה שמדברים פילוסופיה ועושים משהו אחר. הנתקים האלה היו לי קשים. גם כמתרגלת וגם כמישהי שלובשת בגדי ספורט.

אז בעצם הרגשת על בשרך את הצורך.

- נכון, זה צורך אישי

-

ומה קרה מאז? אוקיי אנחנו הרבה פעמים נתקלים בצורך לא ממומש או לא מסופק וממשיכים הלאה... איך תרגמת את זה למוצר, למותג, לעסק? איך זה קרה?

- זה שילוב של מה שקורה בחיים. נכנסתי להריון הראשון שלי. בדרך כלל נשים בהריון זה מעורר בהן שאלות. כבר אז הבנתי שאני לא רוצה להיות מעצבת טקסטיל בחברת אופנה שעובדת בחול, כי זה הדבר הכי מעניין שיש לעשות בטקסטיל- לא לעבוד בשוק המקומי, וזה המון המון נסיעות לחול, לפחות ככה לי היה, וזה היה כיף בתור בחורה שסיימה שנקר אבל באיזה שהוא שלב שרוצים להקים משפחה לי זה לא התאים בכלל. זה גם הרס אותי גופנית. זה הופך את השעות שינה ועשה לי לא טוב. גם בתוך עולם התרגול ביוגה שזה תמיד הלך אצלי במקביל, זה מאוד הפריע לי הטיסות לחול. לא שמרתי על הרצף של התרגולים וכאלה.

ומה חיפשת?

- חיפשתי לפתח מוצר משלי. ובתור מעצבת טקסטיל קשה לפתח כי לא מוכרים טקסטיל לצרכן הסופי. והעבודה שלי המקורית הביאה אותי לעבוד הרבה עם מעצבים ולהבין שאני ממש טובה בחיבור הזה בין מוצר לחומר, כלומר היו באים אליי מעצבי אופנה עם סקיצות והייתי הרבה פעמים עושה עבורם את הטקסטיל וגם עוזרת להם בדבר הזה שנקרא לעצב את הקולקציה. זה דיאלוג כזה, לפעמים כשיש קשר טוב בין שני אנשים זה קורה. אז מה שקרה פשוט הייתה לי איזה מחשבה, שניסיתי אז לעבוד עם איזה שותף שהוא יעשה את השיווק. אמרתי- אוקיי, היו לי כמה רעיונות, מצאתי תדמיתנית שהסכימה שאני אעבוד איתה וישבתי איתה מהבוקר עד הערב ועשינו ביחד את הגזרות כדי שאני אלמד כי לא למדתי תדמיתנות בשנקר. ישבתי איתה על כל הקולקציה הראשונה, אני ציירתי ציורים, היא הסבירה לי איך עושים, ישר תפרתי איתה... זה היה האימון שלי באופנה. היו לי רעיונות שבאו מצורך. אני חושבת שהרבה פעמים עיצוב טוב, מושתת על זה שמבינים מה הצורך ואחר כך מוצאים לפונקציות האלה פתרון ויזואלי שהוא אסתטי, שהוא עם השכלה של עיצוב, של איך מחברים דברים וכאלה.

אבל אני רוצה להגיד פה משהו. עוד פעם, אני חוזרת ואומרת שצורך יש הרבה פעמים, והרבה פעמים גם כשאדם מבין שיש פה צורך ויש כאן הזדמנות, בהרבה תחומים דרך אגב, זה יכול להיות גם בתחומים אחרים לגמרי ועדיין זה לא מבשיל לכדי עסק. ופה אני רוצה רגע שתתני את הדיוק שלך. איך הפכת את זה לעסק? כל הכבוד, גילית צורך אבל לא המשכת הלאה. אז איך זה קרה? איך הפכת את זה לעסק? בנית קולוקציה על תדמיתנית, נכון, אבל מפה ועד להצליח להפוך את זה לעסק יש לו סניפים, שהוא משווק בכל העולם... אנחנו סקרנים לשמוע איך זה קרה?

- קודם כל כשאת מתארת את זה, זה נורא כיף, זה נשמע מעולה, אבל זה הרבה הרבה עבודה קשה, באמת, עבודה יום יומית עד עצם היום הזה. אין חוויה של- וואו עשיתי את זה, זה כל הזמן ללכת יותר בביטחון על החבל הזה שנקרא בעלת עסק, אבל עדיין כל הזמן זה באלאנס לא ליפול. ככה אני עובדת כי אני הקמתי את העסק שלי בלי משקיעים, בלי גב, בלי הון עצמי, הילדה מהקריות קנתה בדים ממישהו, ששלחתי עשרות מיילים ולא הכרתי את המפעל אפילו, הייתי אז בהריון, הגיעו גלילים למרתף שלי בבית שהיה אז שכור, ברמת החייל, ותפרתי עשרה דגמים.

- היה לי ויג'ן. מה שאני חושבת שעשה את הדבר הזה, זה שפעלתי מתוך איזה שהוא צורך, רצון, להגיד משהו בתחום שלי, של העיצוב.

- אז כבר הבנתי שאני רוצה לעשות אופנה, שהיא מתייחסת לצורך, שמשתמשים בבגדים מתוך ההבנה שלי. הייתה לי איזה שהיא חוויה של הלימה אחת בין מה שאתה הולך לעשות עם הבגדים לחומרים ולגזרה, אותם רציתי לחבר. בנוסף אני אדם מאוד הישרדותי, תמיד הייתי צריכה להתפרנס. והשילוב בין ויג'ן לבין ההבנה שאני רוצה להביא כסף ולא רק לעשות דברים יפים, השילוב של שני הדברים הביאו להבשלה של עסק. אני זוכרת שאני ואת נפגשנו, לא יודעת אם את זוכרת את זה, ואמרתי לך- תקשיבי טלי, אם עד סוף השנה אני לא מצליחה להרוויח כסף אין סיבה שאני אחזיק עסק. אני צריכה להרוויח כסף. אז לימדתי בשנקר וזה נתן לי איזה שהוא בסיס כלכלי להכניס למשפחה.

אז מה שאת בעצם אומרת, זה חשוב לזקק את זה באופן מתומצת כי את אומרת דברים מאוד חשובים- מצד אחד את הגעת עם איזה שהוא ידע של הגוף, כי היית רקדנית ותרגלת יוגה והיית מורה ליוגה, הבנת את הצורך, שזה מאוד חשוב להיות בנקודה הזו ולהבין שיש צורך ויש לזה פוטנציאל. ומהצד השני השתמשת בהישרדות, שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים אליה כמשהו שלילי, אנחנו שיפוטיים כלפי זה, זה בא עם ביקורת, אבל פה אני דווקא רוצה להאיר את האור החיובי על הישרדות כי ההישרדות מדרבנת ודוחפת והצורך שלך לפרנס ולהכניס כסף כל חודש בכדי להתקיים, אותה ילדה קטנה שהגיעה מהצפון ללא גב כלכלי, בעצם אפשר לך להגיע לתוצאות. ואני במובן הזה בעד הישרדות. הישרדות יש בה גם חלקים מאוד טובים.

- אני תמיד אומרת- יש מציאות וצריך לעשות עם זה מה שאפשר הכי טוב ותמיד אפשר לקחת את זה לכל מיני נתיבים כאלה ואחרים

אוקיי, אני רוצה רגע לדבר איתך מכיוון שאנחנו מקיימות את הריאיון הזה בחודש מאי, אני רוצה שתספרי מעט על מה קרה לאנג'לי במשבר הזה, איך אתם תפקדתם ומה למדת?

- מה שקרה בקורונה זה כמו הרבה עסקים אחרים, בהתחלה אתה לא מאמין שזה באמת יקרה ואז בום, חתכו. אז שלב ראשון החנות נסגרה, כל החנויות נסגרו. הייתי בדיאלוג עם יפן על קניית קולקציה חדשה והם ניתקו קשר. זאת אומרת היו המון דברים שהתחילו לקרות ונעצרו. ויש מין- אוקיי מה עושים? אז אין מה לעשות החנות סגורה וכל הצוות של החנות יוצא לחל"ת ואני צריכה להחליט מה אני עושה עם הסטודיו. ולקחתי לעצמי, לטוב ולרע, אני לא לוקחת החלטות מהר. אני צריכה לעבור איזה שהוא תהליך כדי להבין מה נכון ולא נכון וככה אני גם מנהלת עסק גם כדי שהראש והלב שלי יהיו בסדר. אז לקחתי לי את מרץ עוד להתארגן ולשמחתי הייתה אז לקוחה משוויץ שבדיוק עשתה הזמנה אז את מרץ עוד ידעתי שאני סוגרת בסדר. עכשיו מבחינת אתר האינטרנט, שהוא נהיה לכולם מקור גדול להכנסה, אני עשיתי החלטה לפני כמה שנים, כשהתחיל הסיפור בגן החשמל, ששם היה הבסיס של העסק שלי בשנים הראשונות, ואז התחיל הסיפור של הרכבת הקלה בגן החשמל בתל אביב. הייתה לי שם חנות ועדיין יש לי והסטודיו והמשרד היו בעצם בלבונטין, רחוב מאחורי החנות שנמצאת ברחוב מקווה ישראל. וכל העסק התנהל בין מקווה ישראל ללבונטין. גם המחסן היה באותו אזור... זה היה מאוד מסורבל. כי זה נבנה מחנות קטנה שגם היה סטודיו למעלה, ואז הסטודיו עבר למקום אחר, המחסן עבר גם, זה היה לא מתוכן לפי איך שאני רוצה. ואף פעם לא היה לי חשוב שתהיה לי חנות. היה לי רעיון לעשות משהו, כמו שאמרתי, לעשות בגדים. לא הגענו לזה בעצם- שכשהגעתי לנושא של כותנה אמרתי אוקיי, אני רוצה בדים טבעיים ואז הבנתי מה עושים עם כותנה ואז הבנתי את המשמעויות ההרסניות של גידול כותנה ואיך אפשר לעשות בגדים ליוגה ולדבר דברים יפים ולהשתמש בכותנה שגורמת הרס סביבתי מאוד מאוד גדול. ואז הגעתי לסיפור של הצבענים... ושאלתי שאלות, ושוב, העסק שלי צריך להרוויח כסף, זה מה שקידם אותי כמו שאמרתי. אבל רציתי לעשות משהו שאני אחייה איתו בשלום ושאני יודעת שאני גם עושה טוב וממזערת נזקים. עסקי האופנה הם עסקים מזיקים, לא יעזור. תעשיית הטקסטיל היא תעשייה קשה לעולם ולאקולוגיה. כל הצרכות, אנחנו ראינו את זה בקורונה מה קרה שפתאום אי אפשר היה לטוס ולנסוע וכו' ואז הגעתי לתקנים של צבענים למשל. למרות שכולם מדברים על כותנה אורגנית, אבל יש גם נושא של צבענים וטקסטיל שזה הרס מטורף, במקומות כמו הודו שהם לא עובדים על פי תקנים ובסין אין לי מושג מה הולך שם, אבל בטח יש גם שם דברים איומים שעושים ובעצם אני רואה היום גם המון מותגים שאומרים- אנחנו כותנה אורגנית ואז את מסתכלת בתוויות ואת רואה 30% כותנה אורגנית ו70% כותנה רגילה.

אז מה את עשית?

אז אפשר לסכם את הפרק הזה ולאמר שכשאת בעצם יצאת לשוק, והחלטת להקים עסק חיפשת אג'נדה ועקרונות וחיפשת סיפור שאת מרגישה איתו טוב, שהוא גם מתחבר ללב ולא רק לחלק העסקי. והתקן הזה מאוד עזר לך והקפדת עליו, הוא עשה לך סדר. יש לזה משמעויות כלכליות, אבל היית מוכנה לשלם את המחיר הכלכלי ואת העלויות הנלוות לזה בכדי שהמותג שלך יהיה ייחודי.

- נכון נכון

עוד בתקופה שאף אחד לא דיבר על זה כבר את דיברת על אקולוגיה

- זה גם נורא נורא מצמצם. הריי מעצבי אופנה קונים פה גליל ופה גליל ואז זה נותן להם המון וריאציות. אני כשהזמנתי בהתחלה הייתי צריכה לעמוד במינימום של 150 קילו לצבע, את זוכרת? זה נורא מצמצם. אז כל הזמן הייתי צריכה להסתדר הדבר הזה. עד היום, בגלל שאני באה מהרקע של הטקסטיל ומאותו חוט אני עושה דיגום כזה ודיגום כזה, כדי שיהיו לי וראציות שונות

אוקיי. אז בתקופות הקורונה מה שרצית לומר- נתת דגש לאונליין. אני חושבת שנעשתה עבודה סופר מקצועית ושווה להסתכל ולראות מה עשית באונליין שלך, כי אני יודעת. את והצוות שלך ומה שעשיתם נתן לך מענה. כי את הבנת כמה שנים קודם, כבר כשהתחיל המשבר בגן החשמל והרכבת הקלה, כבר אז הבנת את הכוח של האונליין. התעקשת על חנות, אני זוכרת שבנית אתר שהוא לא היה מספיק טוב, שדרגת אותו, זה עלה הרבה כסף ואת התעקשת על משהו מאוד איכותי והוא סיפק לך את הסחורה בקורונה.

- אני רוצה לדייק, מי שיש לו עסק עצמאי יודע שהרבה נופל על בעלי העסק ולי יש ילדים והמשקל הזה מאוד משמעותי ואני מגדלת את הילדים שלי ולא אף אחד אחר. וההחלטה הייתה או לפתוח חנות חדשה ולצאת מגן החשמל או להעביר את הסטודיו ולבנות אונליין. כי הסטודיו מה שקרה הוא היה נורא קטן ומי שניהלה את האתר ישבה מעל החנות... בקיצור סרבול כזה. וההחלטה להעביר את הסטודיו ולתת מענה ללקוחות ולהשקיע בעובדת שזה התפקיד שלה, לתת משכורת בעצם למישהי. זו הייתה ההחלטה, לפני 4 שנים, נתתי לה משכורת כדי שתבנה ותתפעל לי אתר אינטרנט ותשקיע בו. וזה לקח המון זמן, גם לבנות וגם ללמוד אותו. ללמוד כמה זה מסובך ויקר להשקיע באונליין. אני באה כבר מדור שלא גדל על זה. זה משהו שקשה לנו, כולל רשתות חברתיות, זאת אומרת לי זה קשה. יש אנשים בגילי שתופסות את זה בקלות, אבל אני באישיות שלי לא שם. והכוח הזה של הדיאלוג בין הרשתות החברתיות לאונליין זו שפה שלא גדלתי עליה והייתי צריכה ללמוד אותה.

אז תני לנו כמה עקרונות שמנחים אותך באונליין והביאו את אנג'לי לעוצמה כזו באונליין.

- אנשים שיתנו לך שירות מהיר. שירות מהיר. כשנכנסים לחנות אונליין אין מוכרת, הלקוח לבד עם עצמו. אני באה מטקסטיל. הבגדים שלי הם בלי עיצוב דרמטי. כשרואים את זה באונליין זה ישר קופץ ואתה רוצה, אז אתה צריך קצת להיכנס לניואנסים. אז צילומים באמת יכולים לעזור, טקסט יכול לעזור, וכל הויג'ואל חייב לספר את הסיפור.

זאת אומרת את אמרת 1- תגובה מהירה וספקים איכותיים ו2- שהאתר יהיה ויזואלי, השקעה ויזואלית. שהאתר ידבר וישווק את המותג בצורה הכי ברורה ובהירה ומיידית.

- זה חווית משתמש. זה כמו חוויית לקוח.

להשקיע בחוויית משתמש זה סופר חשוב בעיניי, והאתר שלך באמת משדר את מה שאנג'לי רוצה לשדר

- תמיד יש לי מה לעשות, תמיד רואה איפה לא ומה לא מספיק ומה רציתי אחרת, זה חלק מהיופי בעיניי. אני עדיין זורמת עם מה שיש ומסתדרת ולא עוצרת. אבל אני עדיין מסתכלת ואומרת- אבל רציתי את זה ככה.

מה עוד עשית? כי תמיד יש לאן לשאוף וזה החלק שיפה בך, שאת תמיד רואה את מה שעוד צריך לעשות וזה מניע אותך קדימה, בדיוק כמו מוטיבציה של ההישרדות שדיברנו עליה בהתחלה.

- נכון

אבל אנחנו רוצות לדבר גם על הכן.

- את יודעת יש משהו במעצבים, קוראים לזה פרפקציוניזם, מילה גדולה. משהו במעצבים שרוצה את זה בצורה שהיא בדיוק לפי הויג'ן הוויזואלי. וההבנה הזאת שזה כמו גמישות בחיים, הפער בין איך שממש היית רוצה את זה לבין זה שיש דד ליין או שיש עניין של כשאתה ראשון, כמו למשל הקורונה. אני חושבת שאני עברתי את התקופה הזאתי יחסית בשלום בזכות זה שהקולקציה שלי הייתה מוכנה מראש. וצילמתי מראש, והשקעתי מראש.

והאתר שלך כבר היה סופר בשל והשירות עבד.

- נכון והתחלתי כבר להשקיע בכל מיני דברים שחשבתי שצריך להשקיע בהם באתר והחלפתי חברת שליחויות. לא פחדתי לעשות שינויים. החלפתי מקדם, כמעט הכל... כשדברים צולעים צריך לדעת לפעמים לעשות החלפות, אין ברירה. במיוחד בתחום של האונליין. כי זה עולם שאנשים עושים, כמו בכל תחום, קורסים יחסית קצרים וקוראים לעצמם בשמות.

אז מה שאת אומרת זה לבחור אנשי מקצוע איכותיים ובעיקר לא להיתקע. זאת אומרת גם אם לא מצליחים ולפעמים אנחנו כושלים ולא מצליחים ויש כשלונות

- יש הרבה

אני מלווה אותך שנים ויודעת שכשיש כשלונות וזה קרה לך הרבה פעמים, את יודעת להמשיך הלאה. להגיד- אוקיי, זה לא קרה אבל אני לא מתייאשת. ממשיכה הלאה ומחפשת מישהו יותר טוב, שירות יותר טוב, תיקונים, דיוקים, שינויים, להחליף פלטפורמה... את כל הזמן בתנועה. כל הזמן. זו לא רק גמישות, יש בך גם את זה וגם תנועתיות.

גילי מסקרן אותי לדעת , מה בעצם היית אומרת למעצבים צעירים שמתחילים היום? בתור מישהי שיש לה עסק כבר 12 שנים. ככה אם הייתי אומרת לך- גילי דברי אליהם אל ליבם ותאמרי 2-3 דברים שיכולים באמת לסייע להם להצליח?

זאת אומרת מה שאת אומרת זה שפעם אחת תחפש את הערך שאתה מבין, תתחבר לאיזה שהוא ערך עמוק ולא שיטחי ולא קופי פייסט , משהו אחר. כמו שאת עשית

- ותהיה ביקורתי לגבי עצמך. אני חושבת שזה מאוד משמעותי להסתכל במראה ולהיות ביקורתי

דיברנו על פרפקציוניזם אבל להיות ביקורתי וכן גם גמיש. הביקורתיות באה לצד גמישות

בדיוק. ודבר שני שאת אומרת שהוא בעיניי סופר חשוב לבעלי עסקים בכלל זה להבין שאתה רוב היום לא עוסק בתחום ההתמחות שלך או במה שלמדת או בכישרון הבסיסי שלך. אתה צריך לפתח כישורים חדשים שקשורים לכספים, ניהול, ניהול עובדים, ניהול זמן, התארגנות, ייבוא, ייצוא, מלאים, ספקים, חוזים, כל מה שקשור לעולם העסקים מתקיים ואני חושבת שאפשר להוסיף ולומר שלא צריך להיבהל מזה, כי גם יש היום הרבה ידע בתחום, אפשר ללמוד אותו, גם באונליין. ויש גם הרבה יועצים או אנשים, קולגות, שיכולים לעזור. אתה לא באמת באמת לבד. אתה צריך ללמוד את הדברים, אבל יש לך רואה חשבון, יש לך אנשים שיכולים לתמוך בדרך ולעזור

- וחשוב גם להיעזר

כן

- זה חשוב מאוד להבין שלפעמים העזרה, אני חושבת שזה גם עלה בינינו, העזרה היא עצם זה שאתה מפנה לך את הזמן הכל כך יקר לשעתיים בשבוע או שעתיים בשבועיים רגע לחשוב. להסתכל רגע. מה טוב מה לא טוב? לאן אתה רוצה להגיע? לשאול שאלות. לשתף. יש נורא בדידות למנהל עסק, המון בדידות.

אני מסכימה איתך שהעצירה הזו, ברצף האין סופי, שאתה מוריד את הראש וכל הזמן עושה דברים דחופים ובהולים וחושב רק על זה, משהו בעצירה שאתה יושב עם יועץ, זה גם יכול להיות עם חבר או חברה, ושנייה עוצר, לא עונה לטלפונים ורק מנסה לדבר את מה שמציף אותך, זה כבר עושה סדר. וזה חשוב לכשעצמו עצם הפעולה הזו.

- נכון

אוקיי, בואי נדבר קצת על איך בעצם מצליחים להתפרנס ולייצר יציבות ויש לעסק שלך יציבות והוא עסק רווחי, בטח ובטח בשנים האחרונות, איך זה קורה כשכל הענף או רובו בקריסה ובכל אופן את מנהלת מותג שמצליח, שאת מפרנסת את משפחתך באמצעותו, שאת מעסיקה עובדים, שגם להם את משלמת בצורה טובה, איך זה קורה? את יכולה רגע לזקק פה משהו?

- קודם כל יש משהו בתזרים מזומנים שכולם מדברים עליו, במיוחד בעסק של אופנה, שהוא מאוד משמעותי ואני פה אני לא רואת חשבון ולא כלכלנית אבל אני מאוד מקפידה לא לעצום עיניים בהקשר הזה. לעבור על נתונים ולהחמיר. טבלאות תמחור ומצב מלאי אפילו ברמה של ללכת ולספור מלאי, זאת אומרת המתפרה יכולה לשלוח לי את המלאי שיש אבל אני פעם בחצי שנה עושה את זה בעצמי. יש משהו שמסביר לי איפה אני עומדת כלכלית.

אני אגיד על זה משהו- אני חושבת כשאני שואלת אותך בעצם איך זה קורה ואיך את מצליחה בתקופה שכל כך מאתגרת אני חושבת שקודם כל את לא מרפה.

- נכון

את שם, כל הזמן, עד הפרטים הכי קטנים. זה לא שהגעת למצב שיש שאת מרוחקת ונותנת לאנשים אחרים ולעובדים לעשות הכל בלעדייך, את כן סומכת עליהם אבל את לא מרפה. את כל הזמן נכנסת לרזולוציות קטנות, זה גם חלק מתכונות האופי שלך, היכולות להיכנס לרזולוציות הקטנות ולעשות זום אין וזום אווט. אז אחד הדברים שאני חושבת שהם מאוד חשובים לאנשי עסקים או למעצבים שרוצים להיות בעלי עסק זה להיות שם כל הזמן. לא לחשוב שיש דברים שהם לא מתאימים גם אחרי 12 שנה. את גם סופרת את המלאי, את גם הולכת למתפרה, את מקטטת רגליים ואת לא נחה על זרי הדפנה. זה דבר אחד. מה עוד?

- דבר נוסף שאני חושבת זה שנאמנות לאג'נדה מחזיקה עסק.

אני מסכימה איתך לגמרי

- אפרופו יועצים. את הולכת לאנשים, כל אחד יש לו דעות. בעל עסק בשורה תחתונה צריך להבין שהוא משלם על זה ונהנה מזה, שני כיוונים. אז צריך לעשות בדק בית, לאן רצית להגיע ומה אתה רוצה לעשות. ואם נגיד, דוגמא הכי בסיסית בעולם האופנה- ייצור לא בישראל. אוקיי, זה משהו שגם אנחנו דיברנו, זה להקטין עלויות ייצור, 20% מהעלות ייצור להוריד. והריי העסק נהיה יותר רווחי. וזה לא שלא בדקתי, זה בדיוק העניין, אני הלכתי ובדקתי, לא אמרתי, לא אני לא מוכנה להתעסק עם זה. אבל כשפתחתי את העסק חלק מהעניין היה לתת פרנסה בישראל. אני אפילו רציתי לייצר טקסטיל בישראל. לא הצלחתי אומנם אבל זה היה לי באג'נדה

אולי עוד תצליחי

- (צחוק) אמרו לי אין בעיה תחזיקי את המלאי של החוטים ומזל שהבנתי שיש גבול לאיזה מלאי אני אחזיק, כי לא היו אז אנשים שמייצרים טקסטיל אקולוגי. אז כן הייתי נאמנה לאג'נדה שלי, טוב לי לייצר במקום שאני מכירה. יש לי מערכת יחסים ויש גם בעיות, תמיד יש בעיות, אבל יש משהו בקצב ובשליטה שאני מכירה, ועשיתי קצת ניסיונות, אבל באמת כדי לדעת אם זה טוב לי או לא וללמוד על בשרי. והרגשתי שזה לא נכון לעסק ולמבנה שלו, לגודל שלו, לתפיסה שלו, למה שהוא מציע ואני חושבת שזה שמר עליי בסופו של דבר. הנאמנות לעיקרון הזה של כן לעשות ייצור מקומי.

וגם העקביות. יש פה נאמנות לאג'נדה גם במובן הזה שהיית נאמנה לאנשים שליוו אותך לאורך כל הדרך ולא חיפשת רק את היותר זול. ודבר שני אני חושבת שגם הייתה לך עקביות באג'נדה. לאורך כל הדרך לא זיגזגת

- לא זיגזגתי

היה מאוד מאוד ברור שמדובר בבגדי נוחות שהם אקולוגיים, שהם אורגניים.

- אני רוצה להגיד שזה נשמע פשוט אבל אני לא דווקא מישהי ששמה רתמות כמו סוס והולכת אל המטרה. אני מאוד קשובה ואני כן הלכתי ככה ימינה ושמאלה בעדינות הייתי אומרת, קצת יותר אופנה, קצת פחות יוגה, זאת אומרת אני כל הזמן מהלכת בתוך זה ובוחנת מה נכון לי ומה נכון לתקופה אבל עדיין הליבה היא שם. ואני בעד שמה שחשוב לי לעשות זה מה שיש לי להגיד בכלל.

כן והיית עקבית, עקביות. יפה... יפה מאוד.

לפני שאנחנו עוברות לשאלה האחרונה שבעצם את שואלת אותי שאלה הפוכה, כדי שאני גם קצת אייצג את העמדה של היועצים, של האנשים שנותנים יעוץ ואוכל קצת לחלוק מהדרך חשיבה שלנו, אני רוצה להגיד לך כמה דברים באופן אישי. זה מאוד מרגש אותי שאת פה היום שתדעי. כי אני מלווה אותך 11 שנים וזה דבר נדיר. אני ראיתי אותך בהריונות ובלידות וראיתי את העסק בהמון המון שלבים. אני גאה מאוד בעסק שלך ולהיות יועצת שלך און אנד אוף לאורך כל השנים האלו. ואני מתרשמת וזה חשוב לי שתשמעי את זה גם ואני שמחה שגם המאזינים שלנו שומעים, כי זה אמיתי, אני ממש מתרשמת מהאיכויות ומהיכולות שלך. זה איזה שהוא שילוב של מצד אחד מוטיבציה גבוהה, עקרונות ואג'נדות חברתיות מתקופה שעוד לא דיברו על זה, ביחד עם יכולת הקשבה והמון המון המון נחישות ועוד דבר ששמתי לב רק היום כששוחחנו זה שהיו לך כל הזמן כמו לכולנו משברים ותמיד הם מינפו אותך. את שמת לב? שהיית רקדנית נפצעת זה מינף אותך לעבור למקצוע הנוכחי שלך. כשבנו את הרכבת הקלה על האף של החנות במרחק מטר במקום לבכות, אולי בכינו קצת בהתחלה אבל עברת בזכות זה לסטודיו יותר גדול בצפון העיר, בנית את חנות האונליין שהוכיחה את עצמה מעל ומעבר, זאת אומרת את סיפור מקרה מאוד מעניין ומעורר השראה, ממש מעורר השראה. מקשיים ומאתגרים ומהרבה כישלונות כל פעם צמחת בצורה יותר טובה והינה גם בתקופה מדברים על סגירת עסקים בענף הזה של האופנה והטקסטיל, טפו טפו טפו, אנג'לי מותג רלוונטי, מוכר יפה, עבד טוב בקורונה ואני הכי מאושרת, מרגישה כמו אמא, אני מאושרת מהתוצרים ומאיפה שאת נמצאת אז תודה שסמכת עליי לאורך כל הדרך ושיתפת אותי גם בדברים מאוד קשים וגם בדברים מאוד משמחים וזה הכיף של המקצוע שלי, להיות שם בדרך, יד ביד

- תודה

אז תשאלי אותי שאלה

- תמיד יש לי הרבה שאלות. אבל אשאל אחת אני חושבת שאני אתעסק במשהו שהוא מאוד פשוט אבל מאוד מורכב. הנושא של תמחור. מה שקרה בעסק שלי כעסק בוטיק תמיד הגעתי למחירים שעבור הצרכן זה היה מחיר יחסית גבוהה ביחס לשוק ובייחוד שכל הנושא של האונליין נפתח עוד לפני הקורונה, כמה שנים אחורה, וניתן היה להשיג כל מיני דברים דומים אך שונים במחירים הרבה יותר אטרקטיביים. כל הזמן תהיתי כמה אני צריכה ויכולה לרדת. האם להגיע מראש למחיר יותר נמוך כדי שכולם יוכלו יותר להנות מהמוצרים שלי כי רצו וטענו שזה יקר, או כל הזמן להתבסס על מבצעים כי הציבור והתרבות של היום היא – הוא נראה כמה אני ארוויח על המוצר. זה לצערי תרבות הקנייה היום, זו לא תרבות כיפית. אז השאלה היא האם אפשר לחנך לקוחות להבין שזה המחיר שאני יכולה לתת להם ולתת להם מחיר יותר אטרקטיבי מראש ולמזער את המבצעים. היום התרבות היא שכל הזמן מייצרים מבצעים. זה חלק מהיצירתיות שלי היום, איך לגרום לזה להישמע אחרת ללקוחות ושלא נהיה כל הזמן בסייל בסייל בסייל. ואני לא אוהבת את זה. זה לא מרגיש לי נכון ככה לתקשר עם לקוחות. לקוחות הם לא רק- בואו קנו ותלכו, זה דיאלוג מתמשך. אני אוהבת את הלקוחות שלי ואני מנסה לתת להם.

את גם מכירה הרבה מאוד מהלקוחות שלך וזה נורא יפה

- אני אוהבת לתת להם משהו שאני חושבת שהוא טוב והם בתמורה קונים. זה היחסים בינינו.

אוקיי אני אגיד לך ככה. קודם כל תמחור זה דבר סופר חשוב לעסק, זו הליבה וצריך הרבה להתעכב שם, לחפור, לדייק, ולהשתדל להוזיל עלויות עם מינימום פגיעה באיכויות. זו כן משימה. קהל, הצרכנים, קונה מוצר לא על פי המחיר שלו אלא לפי המחיר ביחס לערך שהוא נותן. צריך להבין את זה. זה לא מחיר אבסולוטי. זה מחיר ביחס לערך. והתפקיד שלנו כבעלי העסקים זה גם לעלות את הערך כל הזמן. את ערך המותג. ולכן אני לא מאמינה במחירים זולים כל השנה וזולים כל הזמן וזולים מהיום הראשון. אני לא מאמינה בזה. אם יש לנו ערך וסיפור ונראות ואיכות אנחנו בונים ערך ויכולים גם לבקש מחיר מותאם. עכשיו- בעסק כמו שלך שבתחילת הדרך התחלנו עם איזה שהוא מרווח מסוים ואחר כך שינינו את המרווח, אני חושבת שצריך להתבונן בעסק ותיק שעובד טוב, צריך ברמת המרווח להסתכל על הממוצע. את תמיד תוכלי לתת ואת גם עושה את זה, פריטים מסויימים במרווח יותר נמוך עבורך ופריטים אחרים במרווח יותר גבוהה ובממוצע להיות במקום שאת מכסה את העלויות הקבועות שלך. זה חשוב להגיד שכשהעסק מתבשל מספיק אפשר לעשות שוני במרווחים ולתת לקהל גם מוצרים יותר נגישים. ולצד זה מוצרים יותר יקרים. אז זה בנושא התמחור. בנושא מבצעים שהכנסת גם את זה ככה בשאלה, אני מבינה שאת לא אוהבת את זה שאת בתקשורת דרך מבצעים והנחות והטבות וקופונים עם הלקוחות שלך. גם אני לא כל כך אוהבת את זה, אבל יש דברים בעולם שאנחנו צריכים לקבל. אני לא רואה את זה משתנה כל כך מהר, אם זה ישתנה נשתנה בהתאם, אבל כרגע כל עוד אנחנו בדגש על אונליין אנשים מחפשים את ההזדמנות שלהם לקנות את המותג שהם אוהבים זה בסדר גמור שמחשפים הזדמנות וזה בסדר גמור גם לתת להם את ההזדמנות לקנות לא רק מתי שהם צריכים אלא גם מתי שהם מרגישים שזה שווה להם. זה טבע האדם... כרגע אני לא רואה את זה כל כך מהר משתנה, יחד עם זאת לא צריך לשחוק את המותג ולעשות כל הזמן הנחות וכל הזמן מבצעים. את יודעת גם פה צריכה להיות מידתיות. זהו...

תודה גילי שהתארחת אצלי ואני בטוחה שנאמרו פה דברים סופר מעניינים שיכולים לתרום להרבה מאוד עסקים בתחילת הדרך או כאלה עסקים ותיקים יותר ואני מאחלת לך בהצלחה ושאנג'לי ישרוד ולא רק ישרוד אלא גם יוביל וימשיך להוביל ושאת תהני מהדרך. אני חושבת שהיום ובשנים האחרונות את נהנת מהדרך שזה חלק מהכיף. אז תודה!