חיפוש
  • טלי לבינגר אייזן

פרק #2 "עסקים מדברים"- כיצד להפוך רעיון חדשני לעסק מצליח? עם הטרנדולוגית, נתלי יצחקוב

עודכן ב: אוק 3




היי וברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט עסקים מדברים.

אני טלי לבינגר אייזן, יועצת אסטרטגית לעסקים וחברות. בפרק מספר 3 אני מארחת את נתלי יצחקוב, טרנדולוגית בעלת הסוכנות The Visionry לחיזוי טרנדים ומחקר. בפרק היא תספר איך דפקה על דלתות על מנת לקבל את העבודה הראשונה שלה, נדבר על נחישות, מוטיבציה ולמה היא מגדירה את עצמה כאישה שאוהבת לקחת סיכונים. אשאל אותה על עולם ההרצאות לחברות ולקהל הרחב, על המשבר אליו נקלעה בעסק ועל ההחלטה לקחת שותפה לסוכנות, במי נעזרה לאורך הדרך וגם כמובן נדבר לא מעט על הטרנדים המובילים ולאן העולם הולך בצעדי ענק.

מוזמנים להאזין לפרק מספר 3

היי בוקר טוב

- בוקר טוב

אני מארחת היום את נתלי יצחקוב, איזה כיף להיות פה אצלך!

- ממש איזה כיף

אני אפילו מתארחת אצלך בבית וזה מאוד כיף ונעים.

אז קצת על נתלי, אני אציג אותך ואח"כ נדבר על העסק שלך.

נתלי יצחקוב טרנדולוגית בת 34 היום, אנחנו הכרנו כבר לפני 6 שנים כשהיא הייתה בת 28. בעלת הסוכנות The Visionary לחיזוי טרנדים, מחקר וייעוץ. העסק קיים משנת 2014 ולאחר 4 שנים בשנת 2018 נכנסה שותפה לסוכנות בשם ליאור פישר שילוני, שהיום אתן עושות את הדברים ביחד ועל זה נדבר עוד מעט. נתלי נשואה למיכאל טופיול, שהוא צלם אופנה מוכר בתחום הביוטי והיא אמא לאולי בן ה 3.5. יש לה מבחר לקוחות בסוכות של The visionry מתחום הלייף סטייל, הביוטי, האופנה, עיצוב הפנים, מלונות, מסעדות וטכנוגוליה. מבחר מאוד יפה. אז בואי נתחיל בכך שתספרי טיפה איך הכל התחיל? על הרקע שלך, איפה גדלת? האם תמיד חשבת שתעסקי בתחום כזה של מחקר? האם היו סימנים בילדות? (צחוק) וככה נתקדם לעד הרגע שבו נפגשנו ובאת עם הרעיון הזה של העסק

- אז אני גדלתי ברמת השרון כל החיים שלי, תמיד מאוד נמשכתי לעולמות של אומנות ובתיכון הייתי במגמת אומנות פלסטית בתיכון אלון ופשוט פרחתי שם, ממש מצאתי את הייעוד שלי. כשסיימתי את הלימודים בתיכון, התגייסתי ואחרי חודש עזבתי את הצבא. זה היה הלם ושוק כי אצלי בבית זה היה כזה "Big no no" לא לעשות צבא.

את הבכורה?

- לא, אנחנו 5 בנות. ואני השנייה מלמטה, וכל האחיות שלי היו להן תפקידים בכירים בצבא ואבא שלי בגולני וזה היה משבר. בתקופתי זה היה דיי נדיר לא לעשות צבא ומרוב לחץ החלטתי שאני חייבת לעשות משהו. ואז החלטתי שאני רוצה או עיצוב אופנה כי זה משהו שכל הילדות אמרו לי שאני מתלבשת נורא יפה ושיש לי טעם טוב או משהו שקשור לטיפול באומנות שזה גם זה כזה באופי שלי המקום הטיפולי.

וגם האומנותי

- כן גם וגם. ואז פשוט החלטתי, עדיין לא הייתי בת 19 אז, החלטתי שאני הולכת ומנסה להירשם לאקדמיה, שלא הייתה לי שום מוכנות נפשית ורגשית לדבר הזה והלכתי ועשיתי את המבחנים של שנקר עיצוב אופנה שהם ממש ממש קשים. באתי בלי שום מכינה, בלי כלום

היה לך תיק עבודות? משהו?

- משהו בדיחתי לגמרי. אני באמת חושבת שהיה לי הרבה מזל וכנראה שבעיקר הרשמתי אותם בראיון האישי. הם גם אמרו לי שם- את לא חוששת שאת צעירה מידי? את חושבת שתוכלי לעמוד בביקורת? אמרו לי שזה לימודים מאוד קשים. והיה לי את היוהרה להגיד שאני אסתדר. וזהו והייתי בהלם והתקבלתי לשנקר.

ומה למדת? באיזה מסלול?

- למדתי שם עיצוב אופנה ובשנה שלי פתחו מסלול חדש, שהוא כבר נסגר, שזה היה עיצוב אופנה עם התמחות של תקשורת וסייטלינג שזה היה מדהים. לצערי זה נסגר, זו מחלקה שקיימת בכל בית ספר לאופנה בעולם, אז מעבר לזה שלמדתי את כל התחום של עיצוב אופנה גם התמחיתי בכל העולם של תקשורת וסטיילינג, נחשפתי לזה. וזהו היו 4 שנים קשות, הרבה בכי, בכל יום איימתי בערך לעזוב, היה לי לא קל גם כי הרגשתי שאני מאוד טובה בשלב הקונספט ואז אח"כ אני לא מצליחה לתרגם את זה לעיצוב וזה מאוד מתסכל בתור סטודנט.

כבר שם זיהית את היכולת שלך לקלוט טרנדים? לנתח מהלכים ארוכי טווח? לחשוב אסטרטגית?

- כן, כל הזמן מאוד החמיאו לי על הלוחות השראה שלי ועל הקונספטים שלי. ואז היה קצת פער. בין הקונספט לתרגום של העיצוב. ואותי זה תסכל וניסיתי להילחם בזה ואמרתי- "אין אני אהיה מעצבנת אופנה לא משנה מה..."

אז איפה בעצם חל הסוויטץ'? ולא המשכת בדרך הרגילה והטבעית לעיצוב אופנה?

- אני חושבת שאחרי הלימודים. אז ממש מהר גם היה לי איזה שהוא פאשן ומוטיבציה. היום אני אומרת את זה- זה לא מספיק להיות כוכב בלימודים. אני הייתי סטודנטית חמודה ובינונית אבל היה לי הרבה יותר מוטיבציה וכוח רצון. שבוע אחרי הלימודים הסתובבתי עם קורות חיים בכל בתי האופנה בארץ שאהבתי. ובהתחלה התחלתי עם התמחות אצל ויוי בלאיש, שלושה חודשים, התמחות שהייתה מדהימה והוא איש נדיר ולמדתי שם הרבה. אבל גם שם הבנתי שאני לא אוהבת את עבודות היד, זה לא מעניין אותי התחום הזה, לא מעניין אותי כלות. משם הגשתי מועמדות לגולף והתקבלתי. כשסיימתי את הלימודים הייתי בת 23, צעירה מאוד, לא עשיתי טיול אחרי צבא, לא היה לי עדיין שפה...

אבל זה נשמע וגם בהמשך הדרך ניתקל בזה אני יודעת, שהיית מאוד מאוד נחושה. וגם היה לך אומץ.

- מאוד.

לדפוק על הדלת להיכנס למקום כזה או אחר ולהציג את עצמך ולהתקבל לעבודה. מה זה הדבר הזה?

- אני חושבת, גם היום שהתקלחתי בבוקר אמרתי שאני אדבר על זה. אני בן אדם שמאוד לוקח סיכונים. אני קוראת לזה הימורים. פעם הייתי חושבת שזה אימפולסיביות אבל היום אני מאוד אוהבת לקחת סיכונים ואני לוקחת את זה בכל החיים שלי גם בזוגיות, גם עם הילד שלי, גם עם העבודה.

מה זה אומר לקחת סיכונים?

- אני לוקחת החלטות מאוד גדולות ואני אח"כ נושאת בתוצאות. וכשאני לוקחת אותן, את ההחלטות האלה אני איתן עד הסוף. אני אבצע אותן עד הסוף ובצורה הכי טובה גם אם אני חושבת שבסוף הן לא היו נכונות.

אבל תקשיבי, לקחת החלטות גדולות ולקחת סיכונים, במילה סיכון יש פחד, בדרך כלל זה מגיע עם פחד, איפה הפחד?

- אני יכולה להגיד לך שנגיד את מיכאל, בן זוגי, אחרי 9 חודשים נכנסתי להריון. וואלה קשר חדש, עדיין לא בת 30 ואני החלטתי שאני רוצה להביא את הילד. למיכאל זה לא היה פשוט. ופה זה היה סיכון שהיה לי ברור שאני מביאה את הילד ואנחנו מביאים אותו ביחד וזה הסיכון שאתה לוקח שוואלה היום אני מבינה מה זה ילד ואז לא הבנתי מה גובה האחריות. אבל אני לוקחת את זה ואנחנו עושים את זה ביחד וזה מה שקרה.

אבל חשוב לי להבין, בכל הנקודות האלה שאת לוקחת סיכון, כי גם בהמשך לקחת סיכון עם ההקמה בכלל של The visionry והרעיון. יש חששות?

- כל הזמן.


אז איך את מתמודדת על זה? מה גורם לך בכל אופן לשים את החששות איפה שהוא בצד או להנמיך את הרף שלהם ובכל אופן לקבל את ההחלטה ולקחת את הסיכון? זאת השאלה

- אני חושבת שזה המון עניין של אופי ואומץ. זה אולי גם משהו שראיתי הרבה מאבא שלי שהוא גם בן אדם כזה. והרבה דברים שקראתי, שכל האנשים שהכי הצליחו בעולם זה אנשים שלקחו המון סיכונים, נכשלו, קמו והמשיכו הלאה. ואני עדיין ממשיכה לעשות את זה. לקחת סיכונים. עוד פעם- אני מדברת על סיכונים אני לא עומדת על צוק, לא דברים קיצוניים. אבל סיכונים עסקיים שהיום אני שומעת נגיד מחברות שלי, שאני רואה כמה הן מוכשרות וכמה יש להן לתת לעולם הזה והן עדיין פוחדות לפתוח עסק. ולי זה נראה- כאילו מה? אז פתחת עסק, 1 2 3 4 5 ואת דופקת בדלתות... היום אני מבינה שזה רכיב מאוד חשוב באישיות של יזם או של מעצב. נחישות, אומץ, סיכון. ויש הרבה פעמים שלקחתי סיכונים והם לא היו מוצלחים. והם שברו אותי.

אז בעצם את מדברת על זה שהידיעה שאת עלולה להיכשל היא לא מרפה את יידך. את אומרת אוקיי, אני לוקחת את הסיכון שאולי אני אכשל וגם בטח נכשלת בדרך

- המון המון (צחוק)

כי אנשים מצליחים ויש לך עסק מצליח, נכשלים בדרך. אז בעצם מה שעוזר לך זה להבין שאת מוכנה לקחת את הכשלון הזה ולחיות איתו, עם התוצאות שהוא יביא, וזה לא גורם לך לא לעצור בשלב הראשון..

- כן אני חושבת שבמקביל להקמת העסק והזוגיות עם מיכאל, זה הכל קרה ביחד. הרבה דברים קרו לי ביחד. והתחלתי גם טיפול שמאוד מאוד עזר לי ותמך בי נפשית, זה טיפול שנקרא סאטיה ומי שליוותה שם במשך 5 שנים, עד לא מזמן, פשוט הייתה עוגן ומערך תמיכה שגם היא מאוד עזרה לי לא לוותר. הרימה אותי מאוד כל פעם. כי אני חושבת שזה הנטייה שלנו כאנשים כאילו להיכשל, להיות במצב קורבני, והיא לימדה אותי יותר לראות את ה- מה כן השגתי בכל סיטואציה. ותמיד אני אומרת לעצמי- הכי גרוע, העסק הזה לא יעבוד, אני סוגרת. אין לי אגו. מבחינתי אני הולכת להיות מוכרת בגדים, אין כאן אגו. בגלל זה אני אומרת אין לי מה להפסיד כאילו הכי גרוע, בסדר, הגשמתי חלום וממשיכים הלאה

מדהים, זה מסר מאוד חשוב. תודה שאת מעלה אותו כי הוא חשוב לכל כך הרבה אנשים

- כן כי גם אני נתקלת הרבה פעמים בהתקפים כאלה של "מה יקרה". אני אדבר על זה, אבל אני עושה הרבה הרצאות ולא כל הרצאה הייתה מוצלחת, פתאום יש פידבקים לא מוצלחים וזה קורע, זה גומר אותך, את בוכה אחר כך ואז לומדת מזה ונהיית הרבה יותר טובה ויותר מדויקת. עוד פעם, זה נשמע מאוד פשוט. היו לי באמת רגעים שיכולתי שבוע לא לצאת מהמיטה בגלל הרצאות. עשיתי עם השותפה שלי הרצאה בטוקהאוס והגיעו 200 איש שזה היה סולד אווט רציני ואחת מהן הייתה מאוד לא מוצלחת. זו הייתה קומדיה של טעויות. כאילו רצינית. היה לנו בעיות טכניות וזה משהו שלא קרה לי, זה היה פעם ראשונה שנתקלתי בזה, פשוט הייתי שבורה מזה. וגם הגיעו מלא תלונות ואנשים רצו כסף ואז אתה עוצר.

ואיך התמודדת עם זה?

- בהתחלה אתה נורא כועס ואתה מנסה להגיד- לא, כן הייתי טוב. אמרתי טוב, קורה. תלמדי מזה. תנשמי.

היית סלחנית כלפי נתלי?

- כן. וזה מאוד קשה.

והיית סלחנית כלפי השותפה שלך?

- מאוד. דיברנו על זה בפתיחות וניסינו להסתכל גם מה כן היה, שזה גם- כל פעם מה לא, אז גם שנייה מסתכלות ורואות מה כן היה.

אז בעצם את נוגעת פה בנקודה חשובה שאפשר רגע למרקר אותה. מה שעוזר לך, אחד הכלים שעוזרים לך להצליח לקחת סיכונים, זה בעצם גם כשיש כישלונות להגיד מה כן היה טוב וגם כשמשהו מצליח באופן בינוני, זה לא חייב להיות רק בקוטביות של הצלחה או כישלון, עדיין את אומרת מה כן היה טוב.

- זה מאוד חשוב. לא כולם יאהבו אותך, שזה משהו שלמדתי. לא כולם יתחברו למה שאתה אומר ומה שאתה עושה. שזה כל כך קשה לנו. קשה לנו להבין את זה שלא כולם יאהבו אותך. וזה בסדר. ואז אתה מסתכל ורואה שמתוך 200 איש אז רק 3 התלוננו. שזה גם בזכות הטיפול הבנתי את זה, היא אמרה לי תראי מתוך 200 איש רק 3 התלוננו. אוקיי. בסדר. אז את יודעת זה גם לא להתחמק, זה לעמוד מול סיטואציות. הרצאות זה דבר מאוד מורכב. שעוד רגע נגיע לזה.

בואי רגע נחזור טיפה טיפה אחורה להתחלה. אנחנו נפגשנו ב2014 בבית קפה חמוד.

- היה לי ממש מזל שמעוף שידחו לנו אחת את השנייה

תודה :) וישבנו שם ואת אמרת לי שאת רוצה להיות טרנדולוגית. את יכולה רגע לספר על הרגע הזה?

- כן, זה קרה אחרי שהייתי בפריז. ועבדתי שם אצל לי אדלקורט Li Edelcoort)) וראיתי את התחום הזה ואמרתי- יואו, איך אין דבר כזה בארץ? זה כל כך מדהים וכלי שכל חברה צריכה. וכשחזרתי לארץ התחלתי לבדוק אם יש. וראיתי שיש אישה אחת שעושה את זה, אבל זה מאוד שונה ממה שאני רציתי לעשות אז אמרתי- ואוו גם אין לי תחרות (צחוק)

אבל מצד שני אין חינוך לדבר הזה, אין שוק.

- נכון, אין חינוך, אבל אמרתי שאני לא רוצה להיות שכירה. אבא שלי כל הזמן אמר לי אל תעזי להיות עצמאית, אבא שלי עצמאי בעצמו

במה הוא עוסק?

- אבא שלי יש לו מוסך המון שנים והוא כל הזמן אמר לי- את עושה טעות, את עושה טעות ממש... הוא פחד עליי והגן עליי ואני נלחמתי בזה.

אולי רצית להוכיח לו?

- גם וגם. רציתי להוכיח לו שאני כן אעשה את זה ואני אעשה את זה בדרך שלי. וזהו ואז שחזרתי מפריז התחלתי באופן אינטואיטיבי לבדוק איך נראות סוכנויות בעולם, אמרתי טוב, אני צריכה להתחיל בשם, אני צריכה לבנות אתר, והתחלתי גם במקביל לעשות רשימה של אנשים שיש לי איתם איזה שהוא קשר שהם יכולים לחבר אותי למישהו ופשוט ממש ככה, הדפיקת דלתות הזו, אני מאוד מאמינה בזה. כל מי שפונה אליי אני אומרת שצריך גם לדעת איך לעשות את זה.

איך עשית את זה?

- לפני שעשיתי את הדפיקת דלתות, פניתי לנורית קוניאק, שהיא אחת החברות מיתוג הכי מצליחות פה בארץ שמאוד מאוד התחברתי לסגנון שלה והייתה לנו היכרות ואמרתי לה תקשיבי, אני רוצה לפתוח עסק, אמרתי לה מה העסק הזה ואמרתי לה – תני לי לעשות לך פרויקט אחד חינם ואני כאילו אשתמש אח"כ בשם שעשיתי פרוייקט לנורית קוניאק. שזה דבר גדול. והיא הייתה מקסימה.

מאיפה עלה לך הרעיון הזה? את היית כל כך צעירה בת 28... באת אליה, שהיא ותיקה ומוכרת ועובדת הרבה שנים ואמרת לה בואי תעשי לי מיתוג בחינם. זה מה שאמרת לה נתלי, מאיפה האומץ?

- תראי אני חושבת שמה שעזר לי זה שלא היה לי אגו במהלך השנים ואחרי שעבדתי בגולף, הייתי עוזרת סטייליסטית של מעיין גולדמן ושם הכרתי המון אנשים בתעשייה וזה עזר לי מאוד.

זאת אומרת סמכת על עצמך שזה יצליח ושהקשרים שלך יניבו פירות?

- מאוד, וגם תוך כדי היה לי שם איכותי ושל בחורה לעניין... תמיד שעבדתי הייתי מאוד מקצועית. אז גם כשפניתי היה לי את הביטחון שהם יודעים מי אני כבן אדם. זה היה נקודת הפתיחה. והייתי בת 28,לא היה לי כסף, עבדתי בתור בייביסיטר, אמרתי טוב בינתיים אני אכניס רווחים כי לא היה לי כסף ואני זוכרת שאפילו דיברנו על זה

אבל הייתה לך אמונה והיה לך גם בטחון עצמי

- ואני חושבת שגם היה לי המון מזל שעטפתי את עצמי באנשים שאמינו בי, גם את האמת בי וזה לא מובן מאליו. את יכולת אז להגיד לי – אני לא חושבת שזה יעבוד. אני חושבת שגם השיחות שלנו אז היו איזו אמונה, שזה לפעמים מה שאתה צריך, שמישהו יגיד לך- "לך על זה, אני פה."

אז בעצם מה שאת אומרת שאת לא פחדת לקבל עזרה.

- לא, אני מאוד מאמינה בזה

ואת מאמינה בלעטוף, במיוחד בשלב כזה ראשוני ומאתגר, לעטוף את עצמך באנשים שיכולים לעזור ולתמוך לכוון, אנשי מקצוע, בין אם זה בתחום המיתוג ובין אם זה בתחום הייעוץ העסקי בין אם זה בעוד תחומים שנעזרת וזו נקודה חשובה. כי לפעמים יזמים בתחילת הדרך חושבים שהם צריכים לעשות הכל לבד. ואז באמת קשה. מאוד מאוד. אפשר להיעזר. ולך זה היה ברור מאליו

- לגמרי זה היה ברור לי. היה ברור לי גם שאני לא יודעת מה זה עסק. מי ידע בכלל מה זה חשבוניות... היום אני ספץ בזה, אבל אז מי ידע בכלל... אז זה ממש התחיל ככה, מנורית. עשיתי לה מחקר לבית מלון שהיה ממש מוצלח ואז אח"כ בשביל לממן את עצמי הייתי בייביסיטר של הילדים של מילי אבטיל

אני זוכרת (צחוק)

- והיא אמרה לי, תקשיבי חבר ממש טוב שלי יש לו הרבה בתי מלון אני חייבת לחבר ביניכם. והחבר הטוב הזה מסתבר זה מתי ברודו הבעלים של R2M: בראסרי, הוטל מונטפיורי... וזה כאילו.. אתה יכול לבקש יותר מזה? (צחוק) והיא חיברה בינינו, התקשרתי אליו והוא לא ענה לי כמה פעמים, שלחתי לו הודעות והוא לא ענה לי ואז כתבתי לו מייל- היי אני התקשרתי אלייך כמה פעמים...

אני יכולה רגע לעצור אותך פה שנייה ועוד רגע תמשיכי מהנקודה הזו. מה מרגישה מישהי כמוך שמתקשרת כמה פעמים למישהו שהיא מאוד רוצה לעבוד איתו ולשתף איתו פעולה והוא לא עונה לה? מה את מרגישה?

- גם פה יש את העניין של הסיכון. כי להרבה אנשים לא נעים להם "הוא לא עונה לי, אני קרציה, הוא בטח לא רוצה, הוא בן אדם עסוק..." לא יודעת מאיפה היה לי אתה אומץ לעשות את זה.

איך לא נעלבת שהוא לא עונה?

- לא נעלבתי.

את לא לוקחת את זה באופן אישי? אולי זו הנקודה החשובה

- כן, וגם זו הנחישות, כמו שאמרת. ואז אמרתי יאללה פעם אחרונה אני מנסה, שולחת לו מייל וכתבתי לו "אתה לא עונה לי אני מנסה להשיג אותך אני ממש אשמח שניפגש" ואחרי 2 דקות הוא התקשר אליי.

גדול

- קבענו פגישה, הראיתי לו מה עשיתי לנורית קוניאק, הוא התלהב בטירוף, הוא יזם, הוא איש מאוד מאוד חכם, הוא עשה את האקזיט שלו בכלל בתחום של מערכות מידע. לא היה לי מפגש עם רותי כי הוא אמר לי שהיא לא תקבל כל כך טוב אותי, כי היא לא בן אדם שהולך לפי טרנדים, אז הוא סיפר לי על פרויקטים עתידיים שהוא אמור לבצע בתחום המלונאות ואמר- אנחנו הולכים לפתוח 4 בתי מלון ואני אשמח שתעשי לי שני מחקרים. ואז הוא אומר לי- כמה את לוקחת על זה? ואני כאילו אמרתי לו- ואוו אני לא יודעת, לא חשבתי על זה. והוא נקרע מצחוק, אני יושבת עם בן אדם כאילו מאוד בכיר. אז הוא אמר לי טוב- תחשבי על זה ותחזרי אליי. היום אני חושבת על המחיר שנתתי לו, זה מצחיק, כאילו אז זרקתי מספר (צחוק)

אבל אפשר לאמר פה, אני אוסיף ואגיד שלפעמים בשביל להיכנס אפשר לתת מחיר התחלתי, מחיר היכרות, זה בסדר וזה לגיטימי. כי הערך שקיבלת, גם אם נתת לו מחיר הרבה יותר נמוך מהיום, הערך שקיבלת מהעבודה שיש לך בתיק עבודות שמות כאלה ובתי מלון כאלה זה פותח דלתות.

- זה בדיוק מה שאני אומרת עד היום. אתה צריך שני אנשים בתחילת הקריירה שלך, שמות ככה בומבסטים וזהו. זה הולך איתך. ואני מסכימה איתך ממש כאילו ממש ממש. זו נקודה מאוד חשובה

כי לפעמים יש המון התברברות בהתחלה, מה נגיד, איך נגיד, מה המחיר, זה נמוך מידי, אחרות לוקחות ככה, אחרים עושים ככה- לא. יש לכם הזדמנות. קחו את הסיכון ותנו הצעת מחיר, גם אם היא נמוכה. נקרא לה- הצעת מחיר לצורך היכרות ובניית תיק עבודות. הכל בסדר

- ממש, אני גם אמרתי שאני רואה תוך כדי כמה זמן זה לוקח לי, מה אני עושה בדיוק, מה השירות שלי. עשיתי לו שני מחקרים והוא היה מאוד מרוצה, נוצר בינינו קשר מאוד אישי והוא מאוד תמך בי. ואז אחרי איזו תקופה סיימתי את השני מחקרים האלה וזה לא המשיך. שאז זה באמת היה איזה שהיא נקודה של- למה זה לא ממשיך? אולי הוא לא היה מרוצה? אולי זה? אולי זה?...

ואיך התגברת על המשבר הזה?

- פשוט המשכתי הלאה. המשכתי הלאה ולא נתקעתי על זה אמרתי טוב, יש לך את השם, יש לך את הניסיון, את ממשיכה הלאה. וכל הזמן הייתי כמו בטרף כזה, טוב מי עכשיו (צחוק) את מי אני עכשיו תופסת ואני אומרת לו- תן לי הזדמנות. תוך כדי, פנתה אליי איזה מישהו שבזמנו היה לה מקום שנקרא ניין רומס NINE ROOMS ביפו, שזה היה חלל עבודה רק לנשים, שהיום כבר הוא נסגר, והיא התקשרה אליי, היא קראה עליי כתבה שיצאה ב2015 בגלריה, שזאת הייתה כתבת ההכרות הראשונה שלי שסהר שליו עשה. שזה עשה באז מטורף, כאילו כמות הטלפונים...

איך הגעת אליו?

- גם איתו הייתה לי היכרות מימי הסטיילינג. וסיפרתי לו מה אני רוצה לעשות והוא התלהב בטירוף

אבל לא חששת להתראיין? לספר? להגיד?

- לא... אמרתי אני מספרת את זה בהכי אותנטיות. ממש מספרת את התהליך. וכמות התגובות שקיבלתי והעבודות שקיבלתי, עד היום, אנשים אומרים לי תודה על הפתיחות ועל האותנטיות ואיך עשית את זה וגם אני רוצה ותלמדי אותי... ואתה כזה- אני לא יודעת מה לומר לכם (צחוק) זה היה מחמם את הלב. זו הייתה פריצה מאוד משמעותית ואחרי הכתבה פתאום פנו אליי להרצאות. וזה משהו שבכלל, גם אנחנו, לא דיברנו על זה אף פעם בתוכנית העסקית.

נכון. אז בואי תספרי קצת על תחום ההרצאות והכנסים והאירועים שאת עושה, שאתן עושות אולי ביחד. גם בהיבט העסקי. איך אתן מפרסמות כזה דבר? איך אתן מגייסות קהל? איך אתן עושות את הרישום? זה חשוב להרבה מאוד מאזינים כי התחום הזה של ההרצאות הוא תחום בגדילה, גם בתחום האונליין, הרצאות בלייב. אז בואי תספרי על זה טיפה. איך אתן עובדות? מה השיטה שלכן?

- כן, אז כמו שאמרתי זה נפל עליי במקרה. זה לא היה באסטרטגיה שלי וזה כיף שזה קורה. ואז זה התחיל, אחרי שתי ההרצאות הראשונות, אמרתי אוקיי יש פה משהו. אנשים מתלהבים.

שתי ההרצאות הראשונות הן היו הרצאות למי? למקורבים או ממש הרצאות?

- ממש הרצאות, הזמינו אותי לקהילה של ניין רומס והיו שם 30 בנות וממש בניתי איזו הרצאה, גם אני לא יודעת מאיפה עד היום היה לי את זה... ודיברתי על מה זה טרנד, איזה סוכנויות יש, כל הזמן ניסיתי לחשוב מה מעניין בתחום הזה ומה אנשים ירצו לשמוע. ומאוד התלהבו. ואז היו עוד פניות ועוד פניות וכל פעם גם ההרצאה השתכללה ואני השתכללתי


ומה עם פחד? עמידה מול קהל? איפה הדבר הזה פגש אותך אם בכלל?

- אני בן אדם דיי ביישן ופתאום עמדתי שם ומזה נהנתי. זה נורא הפתיע אותי. נהנתי ואמרתי- ואוו איזה כיף זה, זה כיף להרצות. כל פעם זה משהו אחר כאילו כל הרצאה היא עולם אחר.

אבל כביישנית? איך זה הסתדר?

- זה באמת הטיפול הכי טוב שעשיתי לביטחון העצמי שלי, לעמידה מול קהל.

אז שוב בעצם לקחת את הסיכון והיית אמיצה. אותן תכונות

- כן, כיוונתי את עצמי למים העמוקים. ואז פתאום וויקס פנו אליי עם בקשה להרצאה לצוות שלהם. והם התלהבו וגם שם היה את העניין של המחירים. כאילו איך אני יודעת בכלל כמה לוקחים להרצאות? זרקתי מחירים ואמרתי מה אכפת לי, נירלט פנו אליי אחרי וויקס, הם התלהבו וסגרו איתי סדנא של 13 מפגשים. כאילו הדברים הצליחו

אז סדנאות וקורסים לארגונים וחברות זו נישה אחת שהיא דיי התגלגלה מפה לאוזן וגם פתחת קטגוריה כזו באתר. אבל איך הגעת לקהל הרחב? זה משהו שאנשים רוצים לשמוע

- כן, אז ב2016 ילדתי את הבן שלי ואז עברתי איזה שהיא נקודה כזאת של מה קורה עם העסק, ולא יודעת מאיפה בא לי הרעיון, אמרתי טוב, אני אעשה אולי הרצאות יזומות. אני אצור לבד את ההרצאות ואז התחלתי לייצר הרצאות שאני עושה את הכל. אני עושה את מכירת הכרטיסים, את קבלת הקהל, אני מעבירה את ההרצאה, אני מכינה את המקום לאירוע, והיה לבעלי סטודיו מאוד גדול שהייתי יכולה לאכלס שם 50 איש וזהו עשיתי הרצאה ראשונה ב2017

ואיך שיווקת אותה בעצם?

- בפייסבוק

פתחת אירוע בפייסבוק?

- כן ותוך יומיים היה סולד אווט

וואו.

- הייתי בהלם. אמרתי למיכאל אם יבואו 10 אנשים אני אגיד תודה. הייתי בהלם. ואז הבנתי את הצורך של אנשים בתוכן, בהרצאות, הרבה אנשים מרגישים בודדים. הם מכירים ככה אנשים. ואז עשיתי עוד הרצאה ועוד הרצאה, כי הייתה דרישה. ופתאום ראיתי שזה גם אחלה כסף, כאילו אתה לוקח 80 או 90 או 100 שקלים ואז גם הבנתי שזו שיטת שיווק מצוינת. כי אתה תמיד עושה אינטרודקשן, מי אתה, מה אתה עושה. יש בזה המון שליטה. אתה שולט בהכל. איך יראה האירוע, איזו מוזיקה תהיה, מה תגיד, כמה אנשים יהיו. יש בזה תחושת שליטה מאוד טובה.

בניגוד למשל בהרצאות לארגונים וחברות שאת לא יודעת לאן את מגיעה ואיך החדר נראה. במובן הזה?

- כן

אבל מצד שני בדרך כלל זה גם יותר מורכב

- זה יותר מורכב כי זה הרבה יותר עבודה. הייתי צריכה להביא כסאות... ואז עשיתי המון הרצאות אצל בעלי שפרנסו אותי מעולה והגיעו אליי ככה גם הרבה לקוחות והרבה שיווק בפייסבוק. לא עשיתי שום דבר ממומן. וככה מ2017-2018 באמת רוב העסק התבסס על הרצאות.

אני רוצה להגיד פה משהו. את יודעת המאזינים שלנו יכולים להקשיב ולחשוב שזה מאוד מאוד קל למלא הרצאות. אני חושבת שהדלתא שאת הבאת, הערך המוסף שאת הבאת, זה התחום שהוא תחום שונה, ללא תחרות, כמו שדיברנו בהתחלה. תחום שמרתק את כולם- מה יהיה? לאן אנחנו הולכים? מה הטרנדים הבאים? השוק התחיל להתחנך ולרצות לקבל מידע על זה. את יודעת, משהו עם ערך אמיתי. כל מי שחושב לעשות הרצאות לקהל הרחב צריך לחשוב על זה. זאת אומרת צריך להגיע עם תוכן רלוונטי ושונה וייחודי. ופה התוכן שלך ניצח. מעבר כמובן לאישיות שלך ולסקרנות כלפייך, אני חושבת שהתוכן פה הוא העניין

- ללכת ולשמוע הרצאה לא טובה זה מבאס. והייתי בכמה הרצאות כאלה ואני בכוונה הולכת להרצאות מבאסות כדי ללמוד מהם. גם הסתכלתי בהרבה סרטונים של מרצים על השפת גוף שלהם, על הדיבור

הכנת את עצמך לקראת ההרצאות?

- הכנתי, הסתכלתי ממש ולמדתי מאנשים איך הם עושים בהרצאות שלהם, וראיתי שהרצאה זה לספר סיפור. יש התחלה אמצע וסוף, צריך שיהיה איזה שהוא Flow , צריך שיהיה תמיד את הסיפור האישי, ההזדהות, התוכן. בלי תוכן מעניין אין בכלל. ושזה לא יהיה ארוך מידי, אני הבנתי שעד 45 דקות לא מעבר ואני כל הזמן משתכללת.

ואני חושבת שאפשר להוסיף כי אני הייתי בהרצאה שלך וראיתי. שלחלק של המצגת, החלק הוויזואלי יש ערך אדיר וצריך להזכיר גם את זה. את מאוד משקיעה בוויזואליות ובמה שאת מביאה

- כן אני חושבת שגם זה משהו שלמדתי אצל "לי אדלקורט" בפריז, בהרצאות שלה זה התמונות, האימג'ים, אין הרבה טקסטים בכלל, אתה מראה תמונות ואני הקריינית. מבחינתי התמונה מספרת כבר את מה שאני רוצה להגיד. וזהו אני ממש נהנת לעשות הרצאות ואני עובדת עם הרבה מאוד חברות שבאמת משכירות אותי להדרכות של אדריכלים ועוד פעם זה מגדיל את החשיפה

אז בשלב הזה העסק עבד יפה אפילו התפתחת עם תחום חדש שלא תכננו אותו מלכתחילה בתוכנית העסקית שלנו והתחום הזה צלח אז למה חיפשת שותפה?

- את האמת שממש לא חיפשתי שותפה. וכל הזמן גם גדלתי בבית של אדם לאדם, ומשהו מאוד סוליסטי. ואני גם לא בן אדם שמשתף, בחיים לא חשבתי שאני אכניס שותפה. ב2018 סוף 2017 עברתי משבר רציני בעסק שחשבתי אשכרה לסגור.

למה? את יכולה לגעת בזה קצת?

- לא הייתה הרבה עבודה. ספטמבר, אוגוסט, לא היה לי עדיין את התובנה שזה קשור לעובדה שאנשים נמצאים אחרי חופשות לפני חגים. היום אני מבינה שזו עבודה מאוד עונתית. ואז הרגשתי כאילו מאוד לבד, הרגשתי בודדה.

זה קשור ללידה אולי גם?

- גם אולי, הבן שלי בדיוק התחיל גן. משהו כאילו מאוד מורכב. ואז אמרתי טוב אני אסגור את זה ואלך ללמוד ייעוץ או פסיכולוגיה. כאילו זה היה המקום. וכשאני בתוך המרה השחורה הזאת, קיבלתי ב"לינקדין" הודעה מסוכנות לחיזוי טרנדים מלונדון שנקראת "דה פיוצ'ר לברטורי", הם היו פה גם בארץ, והם אמרו לי- "היי נתלי הגענו אלייך מחיפוש ויש לנו לקוח בשם ספוטיפיי ואנחנו נשמח שאת תהיי אחראית על המחקר שוק הישראלי בארץ", שלחו לי חוזה, מחיר, הייתי בהלם. הם לא ביקשו ממני כלום לא תיק עבודות לא כלום

איפה היית חשופה בעצם? מה היו אמצעי הפרסום שלך? איך הם הגיעו אלייך לדעתך?

- הם פשוט כנראה חיפשו או כתבו סוכנות טרנדים בתל אביב ואני הראשונה וכנראה היחידה שעלתה להם והם יצרו איתי קשר והייתי בהלם.

האתר שלך הוא באנגלית?

- כן, הם כנראה גם הסתכלו באתר. ואז כשהם פנו אליי ממש שמחתי והתלהבתי וראיתי שזה המון עבודה וצריך אנגלית כאילו ואוו ונורא נלחצתי כי יש לי אנגלית טובה אבל לא ברמה של ממש, ברמת שפת אם.

הם התכתבו איתך בשלב הזה?

- כן הם התכתבו איתי והייתי צריכה לעשות מחקר על התרבות הישראלית: לאיפה אנשים יוצאים, אמונות תפלות, דברים מאוד מוזרים, מחלות נפש, כאילו ואתה אומר מה הקשר בין זה לבין טרנדים? באותה שנה ליאור השותפה שלי חזרה לארץ אחרי 6 שנים בפריז. אני הכרתי אותה כשאני הייתי בפריז והיא הייתה החברה הכי טובה שלי שם, הכרתי אותה דרך הצלם עמית ישראלי, הוא הכיר בינינו והיינו חברות ממש טובות. היא בכלל התחילה את הלימודים ואני עבדתי אז אצל "לי אדלקורט", הם בכלל לא הכירו את התחום הזה כשאני הגעתי לפריז. זה היה פעם ראשונה שהם שמעו על זה. כשאני חזרתי לארץ היא עדיין הייתה שם ואחר כך היא גם הלכה להתמחות אצל "לי אדלקורט" וזהו היא חזרה לארץ אחרי 6 שנים כי היא גם ילדה. חיפשה עבודה והיה לה מאוד קשה למצוא ואז היה איזה שהוא שלב שאמרתי לה- אולי את צריכה להיות עצמאית? כאילו זרקתי לה את זה לאוויר, ואז כשקיבלתי את העבודה מספוטיפיי הבנתי שאני אצטרך עזרה, אז פניתי אליה ויש לה אנגלית מושלמת וצרפתית מושלמת, אמרתי אני חייבת אותה.

יפה, אז לא חששת להתרחב למרות הסוליסטיות במשפחה

- לא, אמרתי אוקיי יש לי פה הזדמנות

שוב סמכת על עזרה מבחוץ ושיתוף פעולה

- גם הרבה פעמים אני יודעת שבשביל שיצא לך משהו טוב אתה צריך לקחת אנשים מבחוץ כאילו יש עקב אכילס

לגמרי

- וזהו והיא נורא התלהבה, לא הייתה לה עבודה, עשינו את הפרויקט הזה והיה לנו נורא כיף. ואז היה לי עוד פרויקט בכלל למשהו אחר, שאלתי אותה אם היא רוצה לעזור לי וככה זה המשיך כאילו עוד ועוד פרויקטים ואז היה איזה שלב שהיא עצרה ואמרה- רגע מה קורה ?אני עובדת איתך?

אז איך הגדרתם מבחינה פורמאלית את היחסי עבודה?

- בהתחלה הבנתי שאני לא יכולה להעסיק. עדיין אין לי מספיק רווח כדי לשלם לה סכום חודשי כל חודש והייתי מאוד בלבטים כי היה לי נורא כיף. פתאום אמרתי יאוו איזה כיף זה לא לעבוד לבד, כאילו עוד פעם יש לזה הרבה יתרונות, יש בזה הרבה סיכונים, אני יודעת את הסיכונים שיש בשותפות ונורא פחדתי על המקום הזה שיצרתי לעצמי, הדמות שיצרתי לעצמי. רוצים את נתלי יצחקוב להרצות

כן את היית מאוד מזוהה עם השם של המותג שלך

- כן לגמרי

אז לאיזה הסכם הגעתם? כאילו איך אתן שותפות בעסק?

- אז בהתחלה היא העלתה את הנושא של שותפות, אני נורא נלחצתי מזה בהתחלה אמרתי ביג נו נו כאילו אין מצב, את לא נכנסת לשם. ואז לאט לאט, זה עניין כזה של תהליך, שאמרנו- נעשה שנה ניסיון של שותפות וממש עשינו הסכם מסודר עם עורכת דין. אמרתי לה גם את מה שחשבתי, היא יודעת את החשיבות שאני ה"פאונדר", אני המיסדתה, אני הבעלים, זה משהו שאנחנו ממש מדגישות ולה גם אין אגו היא מקבלת את זה. זה עסק שהוקם ע"י נתלי. והיא הצטרפה כשותפה. וזהו ועברה עוד שנה וזה המשיך להיות מוצלח מאוד והמשכנו את השותפות ואת ההסכם בינינו וגם האחוזים בינינו היו בהתחלה שאני מקבלת יותר והיא פחות ולאט לאט הבנתי דבר ראשון את הערך המוסף של עוד בן אדם. עוד מוטיבציה. יש פעמים שלי אין כוח ולה כן יש כוח, אנחנו מאוד מרימות אחת את השנייה, היא גם הצליחה להביא לקוחות חדשים לעסק, זה מכניס איזה שהוא הלך רוח מאוד כיף.

אני רוצה לומר שבתקופה הזו שאנחנו נמצאות עכשיו בתוך הקורונה, דיברנו על זה לפני ההקלטה, יש מקום לחיבורים ולשיתופי פעולה בין עסקים

- מסכימה

וזה אחת הנקודות שאולי את יכולה לעורר פה הרבה השראה שגם אם עסק מצליח וגם אם לא, החיבור נותן הרבה יותר מאשר אחד ועוד אחד אם הוא חיבור טוב. ומה את חושבת על זה? במיוחד היום? שיש המון אתגרים בשוק

- תראי, יצא לי לדבר עם הרבה אנשים שהם בשותפות. היו כאלה שזה עשה להם נזק, היו כאלה שזה עשה להם דברים מאוד טובים, אתה צריך לדעת עם מי אתה עובד, מי השותף שלך. וגם מזל שיש הסכמים עם עורכי דין וכל אחת שומרת על זה. צריך הרבה שקיפות. אי אפשר להסתיר דברים. אני מרגישה שליאור ואני מדברות באותה שפה, מאוד אמיתית, אותנטית, שקיפות. אנחנו לא משקרות אחת לשנייה. אם יש בעיות אנחנו מדברות עליהן. זה נורא כיף לחלוק גם את הקשיים עם מישהו, היא מבינה אותי, היא רואה אותי, אני רואה אותה.

בנוסף אני גם חושבת שכל אחת באופן טבעי, אמנם אני לא מספיק מכירה את ליאור, אבל כל אחת מביאה מן הסתם יתרונות ונקודות מבט, ידע נוסף. ויש פה חיבור, ואני מלווה עכשיו גם עוד חיבורים שעומדים על הפרק, ואני אומרת שצריך לראות מה כל אחד מביא. ומה החיבור הזה והשקיפות וכל מה שאמרת זה סופר חשוב וטוב שאמרת. אני מוסיפה שגם צריך לזכור תמיד, גם אם אתה בעמדה חזקה יותר, או פחות, שגם הצד השני מביא הרבה.

- המון. ליאור הביאה לעסק המון. אני עברתי תהליך. זה לא פשוט להכניס שותף לעסק קיים, מאוד לא פשוט לשני הצדדים. בהתחלה היו קצת כאלה אי נעימויות ומזמינים אותי להרצאות ולא אותה, אבל היינו מאוד ברורות ושקופות אחת לשנייה וגם ראיתי את הערך המוסף שיש לה. יש לה המון דברים שהיא הביאה לעסק.

עוד דבר יפה שעשיתן ואני רוצה לציין את זה וזה הצורה המדורגת שבה עשיתן את זה. זאת אומרת גם חיבור צריך לעשות עם הסכם הדרגתי, עם תקופת ניסיון, עם איזה שהוא פיילוט ועם חלונות יציאה במידה וזה לא הולך ואיך ממשיכים... זה מאוד נכון לעבוד ככה ונראה לי שככה התחברתן

- ככה התחברנו. אני הרגשתי שלא מתאים לי לעשות את זה ב-בום וסיימנו או התחלנו... ואני לאט לאט יותר ויותר משחררת וזה כיף לי. אם פעם היו מראיינים אותי כל הזמן אני שולחת ואומרת שיראיינו גם את ליאור ואני רוצה שיראיינו ויכירו וישמעו גם אותה. וזה גם המקום של הסיכון. שאני אומרת- הכי גרוע עם השותפות הזו, אם לא תלך, נכון זה יהיה מאוד כואב, כי בניתי פה משהו ואוו, אבל בסדר. כאילו גם פה יש את המקום הזה. כולם אמרו לי- תיזהרי, תיזהרי. לא, אין לי מה להיזהר. זאת אומרת יש לי מה להיזהר אבל אני לוקחת את הסיכון הזה ובינתיים זה מוכיח את עצמו ובגדול ואני מאוד שמחה על הכניסה שלה לעסק, מאוד מאוד.

אני חושבת שאנחנו בתקופה שצריך להשמיע את הדברים האלו. החיבורים הם צו השעה. החיבורים יכולים לתרום לשני הצדדים מאוד

- כן

עכשיו רגע לפני שאנחנו עוברות לשאלה ההפוכה שאת שואלת אותי שאלה ואין לי מושג מה תשאלי, אני לא אפתור אותך בלי שתדברי טיפה על טרנדולוגיה ותספקי לנו משהו. אז אני אגיד לך מה מסקרן אותי כרגע. קרה לנו משהו גדול שנקרא נגיף הקורונה, העולם התהפך, השתנה, התבלגן, אני לא יודעת אפילו איך לקרוא לדבר הזה. איזה דברים מהותיים את חושבת שישפיעו עלינו ויישארו בעקבות המשבר הזה? וישפיעו על העתיד שלנו? נגיד 2-3 דברים מרכזיים בלי לפרט אולי יותר מידי כי אין לנו הרבה זמן אבל ככה לגעת בדברים, זה מסקרן אותי מאוד

- אז זה גם מסוג הדברים שמדהימים אותי. בשנת 2016 כבר זיהיתי את המגמה של מסכות פנים וגם ראיינו אותי על זה באקסנט

וואו מדהים

- והייתה לי את התחושה שהעולם הולך לשם, שזה יקרה או בגלל תחלואה או בגלל זיהום אוויר. אבל אנחנו בשנת 2020, ארבע שנים אחרי הכתבה הזו, שאולי אמרתי את זה קצת מתמימות. זה נורא מרגש שאתה שם לב מה קורה בעולם, וזה קורה. אם הסנסורים שלך חזקים אתה יכול לזהות ולחזות טרנדים. אז אין לי ספק שכל העולם הזה של מסכות פנים למיניהם בווריאציות שונות, אני מאמינה שזה רק ילך וישתכלל- החומרים, העיצוב, זה יהיה חלק בלתי נפרד מהאביזרים שלנו. וגם בזמנו דיברתי על כפפות שזה גם יהיה אחד מהאביזרים המאסט שלנו במלתחה. שאנחנו גם מתחילים לראות את זה בבתי אופנה. כמובן כל השיח הזה וכל מי שהיה בהרצאות שלי, הנושא של אקולוגיה ובר קיימא, דברים שהם הרבה יותר מקומיים, צריכה יותר מתונה, אנשים יעבדו יותר מהבית, אנשים גם יהיו הרבה יותר עצמאיים, פחות שכירים, אנחנו רואים כבר את המשבר שקורה. הצבעים, שאין ספק, בגלל שאנחנו נישאר יותר בבית, יהיו נורא נעימים ורכים ומכילים. וגם המוצרים שיהיו לנו בבית הם צריכים להיות מאוד פונקציונליים ומכילים.

באיזה מובן מכילים?

- עוטפים אותנו, מבחינת חומריות. ואני חושבת שאנחנו נראה פה שתי גישות, אנחנו כבר רואים אותם. אחד זה הבולמוס, האנשים שירצו לפרוק ויהיה פה פורקן כספי, כלכלי, של קנייה. אנחנו רואים שזה כבר קורה. בסין רואים את זה כבר מתחיל לקרות, בארץ גם, ושתיים, זה אנשים שימשיכו את ההלך רוח של השקט, של תנועת האטה, הרבה אנשים בחרו לא להחזיר ילדים לבתי ספר, קנייה יותר מקומית, תמיכה בעסקים מקומיים שפה אני חושבת שזה אחד היתרונות למעצבים ומקומיים וישראלים. אני יכולה להגיד שאחרי הקורונה יותר חשוב לי לקנות מותגים ישראליים

בהחלט

- אז אני באמת חושבת שאלה שני הנתיבים המשמעותיים שאנחנו נחווה בעשור הקרוב. וכל זה יקרה עם טכנולוגיה מטורפת שכבר קיימת. כל הבינה מלאכותית, צ'יפים למיניהם, החדרת צ'יפים לגוף שזה גם משהו שיש עליו מידע כבר 5 שנים ואני גם דיברתי עליו בשבדיה זה קורה ובהרבה מקומות. זה יקרה גם פה אין מה לעשות. זה מפחיד, וזהו. אני חושבת שזה העולם שלנו. טכנולוגיה מצד אחד, האטה ויהיו גם את האנשים שיהיה להם את הבולמוס והפורקן הזה של קנייה.

מעניין. טוב יש למה לצפות (צחוק)

- לגמרי יש למה לצפות

טוב אז תודה, אני מעבירה לך את המיקרופון לשאול אותי שאלה. אני תמיד מספרת בקטע הזה שמכיוון שמאזינים לנו גם יועצים ומאמנים ואנשים שמלווים אנשים אחרים בכל מיני תחומים, זה תמיד מעניין לשמוע את הצד השני, מה הוא רוצה לשאול את היועץ/המאמן ולכן הפינה הזו קיימת. אז את מוזמנת


- אותי נורא מרתק, אני יודעת שאת מלווה הרבה מעצבות למיניהן, וזה תחום שהוא מאוד מרתק אותי במיוחד בארץ. מה את חושבת שהולך לקרות בתחום הזה? את חושבת שאם אני עכשיו בחורה שסיימה את שנקר ויש לי פאשן להקים עסק, כדאי לי לעשות את זה? או לחכות? זה גם שאלה שאנשים שואלים אותי.

וואו שאלה טובה ורלוונטית. אני חייבת להגיד שאני מפוצלת פה בתשובה ולכן היא לא תהיה חד משמעית. מצד אחד אני מאוד מאמינה באנשים, אני מאמינה ביכולת הבלתי מוגבלת של כל אחד ואחת להשיג את מה שהם רוצים. הינה- הסיפור שלך הוא סיפור מקרה קלאסי ומוצלח שמוכיח. ואני לא רוצה להיות זו שמכבה את האש כיועצת, ואני חושבת שאנחנו כיועצים, לא אמורים לכבות את האש. כי אנחנו אף פעם לא יודעים עד הסוף עד כמה תשוקה יש לאותו בן אדם להצליח ועד כמה הוא מוכן לקחת סיכונים. אני משתמשת במה שאת אמרת היום... אז מי אני שאני אכבה את האש? אז זה מצד אחד. ולכן אצלי בצורת העבודה אני מאפשרת המון גדילה, מצד שני אני חייבת להביא את ההיבט המציאותי והריאלי. ולהכיר את השוק ולשים את הגבולות. אז אני אומרת כזה דבר- תחום האופנה עובר טלטלה לא קטנה, אני חווה את זה עם לקוחות קיימים. ובתוך תחום האופנה אני חושבת שצריך מאוד לדייק את הנישות שאליהם נכנסים. יש נישות שאני מאמינה שיש להן בהחלט עתיד ועם האדם הנכון זה יעבור. אז אקולוגיה, מותגים עם אג'נדה, מותגים חברתיים, שעושים טוב לקהילה, שמחזירים חזרה, עסקים שמקשרים בין אופנה וטכנולוגיה יש להם מקום, מעצב או מעצבת אופנה שיידעו להביא את זה לטלפון שלי עם הדגמה מאוד מוחשית של איך זה ייראה- יצליחו. זאת אומרת, אי אפשר להגיד לא ולא על כל התחום. צריך לפלח. אני חושבת שאנחנו בעידן שבו כל סגמנטציה היא יותר ויותר דקה. והייעוץ צריך לבוא דרך התאמה של רעיון שמישהו מביא לתחום שיכול להצליח ויש לו סיכוי יותר גבוהה להצליח. אז בגדול- זה יכול להצליח כשמדובר על אג'נדה כל שהיא, שהיא רלוונטית או על טכנולוגיה כל שהיא, שהיא רלוונטית ופורצת דרך. כך שהיום יש פחות אפשרות לבוא עם רעיון ש"יש לי איזה סגנון שאני אוהבת ועשיתי כמה דגמים"

- כמה בנות אומרות לך אני רוצה להקים משהו מאוד פשוט, נקי, בייסיק?

ברור, בדרך כלל זה לא רק בתחום הבגדים, זה גם תיקים ונעליים ותכשיטים ולכן היום צריך יותר לדייק. ויותר לחפש ולהתעכב על הבידול והאסטרטגיה

- את בעד חנויות פיזיות?

אני מצמצמת חנויות פיזיות עם הלקוחות שלי. אני בעד חנויות אונליין. אני חושבת שצריך לעשות שם את כל מה שצריך לעשות בכדי להגדיל ולשפר ולשבח ולנהל תוכנית עבודה מאוד סדורה. על מה עושים כל שבוע בחנות ואיך היא נראית אחרת ומגוונת, באונליין אני מתכוונת. חנויות פיזיות לצערי מתקשות היום בארץ. אם זו חנות עם סטודיו יש לזה עדיין סיכוי כי יש קהל שרוצה לבוא ולראות את האומן ביצירתו, את החומרים, את החומריות, ולפגוש את השטח. אבל חנות רגילה ללא משהו נוסף, קשה היום מאוד להצליח. אז אלה הכיוונים, זאת אומרת אנחנו לא ממוטטות ענף שלם, אנחנו מנסות למצוא את הדרכים שמובילים לפתרונות הנכונים ולעסקים מצליחים גם בתוך ענפים שנמצאים בסטגנציה ומצטמצמים.

- וואו איזה טיפ מעולה. אני מקווה שישמעו אותך וייקחו את זה לתשומת ליבם. טוב, היה לי הכי כיף ומרגש. זו סגירת מעגל או פתיחת מעגל (צחוק) מרגשת מאוד מאוד, כאילו באמת אני מבינה כמה עשיתי וכמה קרה. אז תודה שאפשרת לי את זה

בטח, מהרגע הראשון שחשבתי שאני אעשה פודקאסט היה לי ברור שאני אפגוש אותך ואראיין אותך

- איזה כיף

אני זוכרת תמיד את הפגישה הראשונה שלנו ואני מאוד גאה בך

- תודה טלי

באמת כל הכבוד

- תודה שהאמנת בי זה לא מובן מאליו